1ויזכור אלהים וכו׳ זכות שלא השחיתו וכו׳ הא דקאמר ב׳ זכיות איכא למימר דקרא גופיה דייק הכי ודייק הכי דמלישנא דויזכור משמע טפי שזכר את הראשונות דמקמי הכי דהכי מוכח ל׳ זכירה ומדכתיב ואשר אתו בתיבה דלישנא יתירא איכא למשמע דזכר להם מה שעשו בתיבה גופה והנה מהכא משמע שגם החיות והבהמות נצטוו שלא לשמש בתיבה וכ״כ בהדיא רש״י לקמן על פ׳ ושרצו בארץ ודלא כמ״ש בש״ח שלא הוזהרו אלא נח ובניו אבל החיות מעצמם קבלו האיסור ולא בגזיר׳ הש״י דל׳ רש״י דלקמן מוכח להדיא שנאסרו בצווי. ואמנם איכא למידק היכא רמיזא בצווי הש״י דבשלמא לנח ובניו נרמז במ״ש אתה ובניך וכו׳ אבל בחיות מנ״ל ונר׳ דנפקא להו ממ״ש בצווי הש״י לחיות זרע ע״פ כל הארץ והך ע״פ כל הארץ נר׳ יתור נפיש אלא לדיוקא אתא ע״פ כל הארץ הין אבל בתיבה לא דומיא דמאי דדרשו על פ׳ דלקמן ושרצו בארץ ולא בתיבה וכי היכי דאשכחן רמז בצווי הקב״ה ה״נ איכא למימר דאשכחנא נמי במעשה דכשם שכתוב גבי נח ויבא נח ובניו וכו׳ לומר שלא שינו את תפקידם ממה שנצטוו וכדפירש״י לעיל ה״נ בחיות י״ל דמה״ט שינה הכתוב בביאתן לתיבה דכתיב והבאים זכר ונקבה ולא כתיב איש ואשתו כדלעיל לדרוש שפירשו מלהתנהג בדרך אישות:2ויעבר וכו׳ רוח תנחומין וכו׳ לא ידעתי הכרח גמור אמאי אפקיה רבינו לקרא מפשטיה דהוה מצי לפ׳ שע״י הרוח החזק נסתלקו המים והכי מפ׳ הרמב״ן ז״ל והביאו רבי׳ בחיי. ואפשר דלישנא דהעברה קשיתיה לרבינו דלא שייכא אלא בדבר שיש בו ממש ולא ברוח ומיהו אין זה מוכרח דמצינו העברה אפילו בקול ויעבירו קול והעברת שופר תרועה ובש״ח כתוב דאדרבא כתיב ישב רוחו יזלו מים ואיך כתיב כאן וישכו המים ע״ש ואי מהא לא איריא שיש רוח ויש רוח ופשוט וכתוב הדר הוא רוח צפון תחולל גשם ע״ש בפי׳ הראב״ע ונר׳ דכיון דקרא דבתר הכי כתיב ויסכרו מעינות תהום וארבות השמים א״כ כשהעביר הרוח אכתי פתוחות הוו ומאי אהני העברת הרוח כל זמן שהארובות פתוחות בתחלה הי״ל לסגור המעיינות ואחר כך יעביר הרוח לכך הוצרך לפ׳ דה״ק קרא העביר הקדוש ברוך הוא לפניו רוח תנחומין על עסקי הארץ ועי״ז וישכו המים והדר מפרש כיצד שככו וקאמר ויסכרו מעינות וכו׳ ועדיין אינו מוכרח:
